ה-ATP נקשר לחומצת אמינו (ליזין) באנזים ומספק את האנרגיה הזו (פירוק ה-ATP לפוספט).
הטמפרטורה האופטימלית לליגציה:
לרוב מבוצעת ב-16°C.
במעבדה משיגים זאת על ידי מכשיר PCR, קירור למקרר (4°C) או הנחה בקרח שנמס במהלך הלילה.
אנזים T4 PNK (Polynucleotide Kinase) ושיטת EMSA:
תפקיד ה-PNK:
מוסיף קבוצת פוספט לקצה ה-5' של הדנ"א. זה הכרחי אם אנחנו מנסים לחבר תוצרי PCR שעברו הגברה, כיוון שתוצרי PCR טבעיים הם מחוסרי קבוצת הפוספט ב-5' שדרושה לליגאז.
גילוי הרדיואקטיביות על ידי מארי קירי מנוצל בביולוגיה מולקולרית – ניתן להשתמש ב-PNK כדי להוסיף פוספט רדיואקטיבי וכך "לסמן" דנ"א.
שיטת EMSA (Electrophoretic Mobility Shift Assay):
משתמשת בדנ"א מסומן כזה כדי לחקור אינטראקציות חלבון-דנ"א (כמו פקטור שעתוק שנקשר לפרומוטר).
אם חלבון נקשר למקטע הדנ"א, הוא ייצור קומפלקס כבד שינוע לאט יותר בג'ל לעומת דנ"א נקי, מה שייצור תזוזה.
שיטת חיבור גיבסון (Gibson Assembly):
שיטה מודרנית, מהירה ויעילה לחיבור מספר רב של מקטעי דנ"א בתוך מבחנה אחת ללא שימוש באנזימי רסטריקציה.
אופן הפעולה: משתמשים בפריימרים מיוחדים שמייצרים תוצרי PCR עם קצוות חופפים (הומולוגיים) של 20-40 בסיסים.
במבחנה מתרחשים 3 שלבים במקביל ב-50°C:
שלב 1 - T5 Exonuclease:
"אוכל" בחזרה (מעכל) את קצוות ה-5' ויוצר קצוות "דביקים" ארוכים מאוד וספציפיים שנקשרים זה לזה.
בטמפרטורה של 50°C, האנזים עובר דנטורציה ונהרס לאחר זמן קצר, מה שמונע ממנו להרוס את כל הדנ"א.
שלב 2 - DNA Polymerase:
משלים וסוגר את הרווחים במקומות בהם האקסונוקלאז אכל מעט יותר מידי.
שלב 3 - DNA Ligase:
אוטם את הנתקים שנותרו ליצירת מולקולה אחת רציפה.
רוורס טרנסקריפטאז (Reverse Transcriptase - RT):
בגוף החי, הדוגמה המרכזית היא שדנ"א הופך לרנ"א (שעתוק) והרנ"א הופך לחלבון (תרגום). אנזים ה-RT עושה פעולה הפוכה לטבע - הוא הופך רנ"א בחזרה לדנ"א.
האנזים התגלה בווירוסים מסוג רטרו-וירוס, שמשתמשים בו כדי להמיר את הגנום הרנ"אי שלהם לדנ"א על מנת לחדור לגנום התא המאכסן.
היברידיזציה באתרה (In Situ Hybridization - ISH):
שיטה המשמשת לאיתור וזיהוי של המיקום המדויק בו מולקולת mRNA מסוימת מתבטאת בתוך תאים או רקמות שלמות (Whole mount).
בניגוד לנוגדנים שמאתרים חלבונים, בשיטה זו מחדירים פרוב (Probe) של דנ"א קומפלמנטרי מסומן (למשל פלואורסצנטית או עם חומר צבע) לתוך התא.
הפרוב ייקשר רק ל-mRNA התואם לו, וכך ניתן לראות צבע באזור שבו הגן פעיל (למשל, זיהוי ביטוי של גן ספציפי בעובר של דג).